רשלנות רפואית במעקב הריון ובלידה

נוכח ריבוי מקרים של רשלנות רפואית במעקב הריון ולידה התפתחה תת קטגוריה בתחום דיני הנזיקין, אשר עוסקת בתביעות שעניינן “הולדה בעוולה” Wrongful Birth. במאמר זה נעסוק בהרחבה במקרים של רשלנות רופאים במעקב אחר הריונה של אשה, ובנזקים שנגרמים לעובר הנולד.
תביעות אלה מוגשות עקב נזקים שנגרמו לעובר כתוצאה מאי אבחונם של מומים במהלך ההריון (כלל או במועדם), רשלנות בביצוע בדיקות מעקב הריון או פענוח לקוי שלהן וביצוע משגים רפואיים במהלך הלידה עצמה.
כתוצאה מאלה יכול להיוולד תינוק אשר יסבול כל חייו מתסמונת דאון, פיגור שכלי, שיתוק מוחין, פגמים גנטיים ונכויות שונות.
המערכת המשפטית מייחסת אחריות רבה לצוות הרפואי המלווה את ההריון והלידה עצמה, ובמקרה שהוכחה רשלנוות מצידו, יכולים התובעים לזכות בפיצויים בגובה רב.
ישראל ידועה כאחת המדינות בהן מבצעת האשה ההרה מספר נכבד של בדיקות לאורך שלושת שלישי ההריון, שמטרתן לשלול מומים בעובר.
בעוד שבארה”ב ובמדינות אחרות מקובל לפגוש את רופא הנשים החל מהשבוע ה- 12 להריון ולהתחיל במעקב רק בסיומו של השליש הראשון, ידועה האמא הישראלית כבעלת סף חרדות כזה, המחיש אותה אל הרופא לביצוע בדיקות בתדירות גבוהה.
קופות החולים מציעות כיום סל שירותים רחב לאשה ההרה, הכולל בדיקות מעקב ובקרת הריון, אחות הריון צמודה, ליווי דרך האינטרנט וכד’.
בין הבדיקות הנהוגות במסגרת מעקב הריון כלולות בדיקות בסיסיות (דם, סקירות לאיתור ואבחון מומים) הכלולות בסל הבריאות ומבוצעות בתשלום נמוך, ואחרות, הנערכות באופן פרטי – חלקן עם אפשרות של החזר כספי על ידי הקופות.
הבדיקות מתחילות עוד בשלב קדם ההריון – כאשר הזוג מתכנן להביא ילד לעולם ופונה לקבלת יעוץ גנטי.
מגוון הבדיקות הגנטיות מתרחב ומתעדכן כל העת, והורים המבקשים להיבדק באופן מקיף נדרשים לממן את מרבית הבדיקות מכיסם הפרטי.
רשלנות רפואית במהלך מעקב הריון
אחריות משפטית
חלקיותן של הבדיקות המתבצעות בקופת החולים
במרכז הסוגיה עומדת שאלת אחריותו של רופא, אשר ערך בדיקה לאבחון מומים בעובר במסגרת הבדיקות הבסיסיות המבוצעות בקופת החולים, דיווח על תקינות התוצאות להורים ובלידה התגלה, כי הילד סובל ממום שלא ניתן היה לגלותו אלא בבדיקה מקיפה במסגרת פרטית.
בנוסף, בדיקות רבות הינן סטטיסטיות, כך שגם אם תוצאותיהן נמצאות תקינות הרי שלא ניתן להבטיח באופן מוחלט את בריאותו של העובר.
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו – 1996, קובע כי לא יינתן טיפול רפואי לחולה אלא אם נתן לו המטופל הסכמה מדעת, לאחר שקיבל הסבר מלא על אופן הטיפול, השלכותיו וכן לגבי הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו ובטיפולים חלופיים.
בתי המשפט קבעו, כי על רופא קופת החולים להבהיר להורים שתוצאות הבדיקה תקינות או עומדות ברף המקובל (בבדיקות סטטיסטיות), אך אין הדבר שולל קיום מומים ופגמים אחרים, אשר ניתן לאתר רק בבדיקות מקיפות יותר באופן פרטי.
מוסדות רפואיים רבים נוהגים אף להחתים את ההורים על טופס הצהרה, כי קיימות בדיקות פרטיות שמאפשרות גילוי מומים נוספים, בליווי הסבר מפורט מטעם הרופא המבצע את הבדיקה.
אי יידוע ומתן הסבר הולם עלול להיחשב כרשלנות מצד הרופא.

רשלנות באבחון מומים במסגרת בדיקות המבוצעות בקופות החולים או באופן פרטי
בתביעות נזיקין המוגשות לבית המשפט בעקבות ביצוע רשלני או פענוח לקוי של תוצאות הבדיקות לאיתור מומים (כשנאמר להורים כי הכל תקין ובלידה מסתבר, שהעובר לוקה במום), נדרשים ההורים התובעים להציג בפני בית המשפט חוות דעת רפואית הניתנת על ידי גניקולוג מומחה, בעל תת התמחות בתחום מעקב הריון וניסיון משמעותי בסוג הבדיקה המדוברת.
כאשר מוגשות לבית המשפט חוות דעת רפואיות סותרות על ידי התובע והנתבע, ממנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו להכרעה בסוגיה.
לזהות המומחה ומשנתו הרפואית נודעת חשיבות רבה, ולעיתים מאפשר בית המשפט לצדדים לקבוע בהסכמה מי ישמש כמומחה מטעם הערכאות.
בדיקות שגרתיות – מעקב הריון
במסגרת מעקב הריון שגרתי נדרשת האשה לבצע מספר בדיקות, שמטרתן לוודא את בריאותו ושלומו של העובר.
במידה ואחת הבדיקות מעלה חשד לקיומו של מום או ליקוי בעובר, על הרופא המטפל מוטלת אחריות להפנות את האם לביצוע בדיקות מקיפות יותר.
בדיעבד, במידה ולא עשה כן, מתעורר חשד למקרה רשלנות רפואית מצידו.
בין הבדיקות המתבצעות בשגרה כלולות הבדיקות הבאות:
בדיקות על שמע – אולטרסאונד (Ultrasound) – לוידוא קיומו של שק ההריון ומיקומו, ובהמשך – מעקב אחר גודל העובר ומצבו ברחם.
בדיקות מעבדה:

• ספירת דם (Blood Count)

• סוג דם ונוגדני RH

• בדיקת נוגדנים (INDIRECT COOMBS TEST)

• בדיקות סוכר בצום – מבחן אתגר הסוכר (GCT ) ובדיקת העמסת סוכר (OGTT, GTT)

• בדיקת שתן לתרבית

• יעוץ גנטי מקדים ומאוחר

• בדיקת סיסי שליה CVC – CHRONIC VILLI SAMPLING

• שקיפות עורפית (Nuchal  Scan / translucency)

• סקירת מערכות מוקדמת ומאוחרת

• חלבון עוברי (תבחין משולש – Triple Test)

• דיקור מי שפיר AMNIOCENTESIS

• ביקורת קצב גדילה – בה נמדדים היקפי הראש והבטן של העובר באמצעות אולטרסאונד או מוניטור.

בדיקות נוספות מבוצעות במקרים בהם קיים חשש להיווצרות מומים אצל העובר עקב גיל האשה, פגמים תורשתיים או הימצאותה בקבוצת סיכון כלשהי.
רשלנות רפואית בלידה
בהיבט זה מדובר ברשלנות מצד הצוות הרפואי במהלך הלידה, בחירת שיטת יילוד לא נכונה, שימוש במיכשור לא מתאים, העדר סגל רפואי בזמן הלידה, השהיית תהליך הלידה וכד’ –  אשר בעקבותיהם נגרמו נזקים לאם ולעובר.
מקרים של רשלנות רפואית בלידה והשלכותיהם
רשלנות רפואית במהלך הלידה יכולה להיגרם במצבים של לידות עכוז, ואקום, מלקחיים, מצג רגליים, כתפיים קלועות, קשר בחבל הטבור וכן במהלך ניתוח קיסרי, לידה מכשירנית, מקרים של אי זירוז הלידה כאשר התעוררה מצוקה עוברית או כאשר נגרמו סיבוכים וזיהומים לאם.
כשלים ומישגים במהלך הלידה יכולים למצוא את ביטויים בשיתוק מוחין או פיגור שכלי העשויים להיגרם כתוצאה משיבושים באספקת החמצן לעובר.
תביעות המוגשות בגין נזקי גוף שנגרמו עקב רשלנות בלידה צריכות להתבסס על מסמכים רפואיים רלוונטים, שעל פיהם ייתן רופא מומחה את חוות דעתו.
התיישנות תביעות בגין רשלנות במעקב הריון או לידה
החוק מאפשר פרק זמן ארוך להגשת התביעה בתחום זה.
בעוד שהתיישנות תביעה רגילה בשל נזקי גוף הינה כעבור 7 שנים ממועד האירוע, מתחילה ספירת תקופת ההתיישנות עבור קטין שנולד בעוולה רק כשהילד מגיע לגיל 18 – כלומר, ההורים או הילד רשאים להגיש את התביעה עד שימלאו לו 25 שנים.
קיראו בהרחבה: התיישנות בתביעות רשלנות רפואית

פסיקת בית המשפט בנושא רשלנות רפואית במעקב הריון / בלידה

חוסר אבחון של תסמונת דאון – ההורים תבעו את הרופא המטפל בטענה, שהתעלם מתוצאות סקירת המערכות אשר בוצעה בהריון על ידי רופא אחר, אשר המליץ לשקול דיקור מי שפיר לשלילת האפשרות שהעובר לוקה בתסמונת דאון.
בית המשפט קבע, כי הרופא המטפל התרשל הן מפאת גילה של התובעת, אשר חייב אותו להפנותה לביצוע בדיקת מי השפיר והן מאחר שלא מסר לתובעת מידע מלא ומפורט בדבר האפשרות לביצוע הבדיקה.
במהלך ההריון לא אובחן עיוורון בתינוקת –  בעקבות מעקב הריון רשלני לא אובחן מום מולד בעיניה של תינוקת.
בדיקות אולטרסאונד ובדיקות אחרות שביצעה האם במהלך ההריון פוענחו כתקינות.
ההורים תבעו הוצאות עבור המחדל באי הגילוי וכן הוצאות שיידרשו להם לגידול התינוקת ובכדי שיוכלו להבטיח לה איכות חיים סבירה.
במרבית המקרים דורש בית המשפט הוכחת קשר סיבתי בין ארועי הלידה והיווצרות הנזק.
בנוסף, קבעה הפסיקה בתחום את חובת הרופאים לתעד באופן מלא ומפורט ובזמן אמת את הממצאים והטיפולים הרפואיים, לצורך  קיום מעקב שוטף וקבלת החלטות מתאימות.