רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה

בימים אלו אנשים רבים מוותרים על הדיאטה ובוחרים לעבור ניתוח לקיצור קיבה. הניתוח אינו פשוט ומכאן מלווה בסיכונים רבים. מאמר זה בוחן מקרים של רשלנות רפואית בניתוח זה.
ניתוח לקיצור קיבה (gastric partitioning) הנו פעולה ניתוחית בה קיבתו של אדם מוקטנת באמצעים שונים. הניתוח, נתגלה כאפקטיבי לטיפול בבעיית עודף המשקל הנפוצה כיום בעולמנו.
עם זאת להליך הקיצור סיבוכים רפואיים אפשריים העלולים לגרום נזק לפציינט העובר אותו. לעיתים, נזק זה נגרם כתולדה של רשלנות רפואית.
רשלנות כאמור יכולה להתבצע טרם ביצוע הניתוח, במהלכו ואף לאחר שנסתיים. חשוב להדגיש כי מקרה של רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה – מצמיח למטופל זכות לפיצויים כספיים מהמוסד בו התבצע הניתוח ובנוסף יש לציין כי פיצוי זה עשוי להיות נכבד ביותר.
השיטות הנהוגות לקיצור קיבה
קיימות שתי טכניקות עיקריות לקיצור קיבתו של אדם:
הצרת הקיבה באמצעים חיצוניים – בניתוח זה קיבתו של אדם מוקטנת באמצעות טבעת או סיכות. הקטנת הקיבה מגבילה את יכולתו של המנותח לצרוך מזון ומביאה להרזייתו. עם זאת לניתוח זה מספר חסרונות.
החיסרון העיקרי בניתוח מסוג זה הנו שהוא אינו פותר לחלוטין את בעיית ההשמנה של חובבי המתוקים,אשר עלולים, כתוצאה מחשיפה גבוהה לסוכר, להישאר במשקל לא תקין.
תפירת הקיבה וחיבור החלק התפור ישירות למעי – ניתוח זה נעשה בהרדמה כללית והוא נחשב מסוכן יחסית, כאשר סטטיסטיקות מראות ששיעורי התמותה מההליך עומדים על כ-2%.
לשני ההליכים מכנה משותף והוא שביצועם מהווה מוצא אחרון לטיפול במקרי השמנה קיצוניים – זאת רק לאחר שכשלו כל הדרכים להרזיה אשר אינן מצריכות התערבות ניתוחית.
הסיכונים הקיימים בביצוע הליך לקיצור קיבה
הניתוח לקיצור נחשב להליך פולשני לא קל ובעל סיכונים רפואיים רבים עקב כך. לדוגמא כ- 30% מעוברי ניתוח הטבעת בממוצע יזדקקו לניתוח קיצור קיבה חוזר בשל כישלון הניתוח הראשון. מעבר לכך התחושה שלאחר הניתוח היא תחושה לא פשוטה, ורבים מעוברי הניתוח מתקשים לתפקד באופן נורמטיבי ארוכות לאחר שגופם כבר הבריא.
חובת הגילוי הרובצת על רופא בבואו להמליץ על ניתוח לקיצור קיבה
סעיף 13(א) לחוק זכויות החולה, התשנ”ו 1996 קובע כדלקמן : “לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת”
ובהמשך בסעיף 13(ב) כתוב : “לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע”.
במילים אחרות, רופא שלא בחן את המטופל שבא לפניו באופן מעמיק ווידא כי הוא אכן זקוק לטיפול הקיצור  – נהג ברשלנות. בנוסף, רופא שלא מסר למטופל מידע רפואי על הסיכויים והסיכונים של הניתוח ולא קיבל את הסכמת המטופל באופן חופשי להליך גם הוא כרופא חרג מדרך הטיפול המקובלת והתרשל בתפקידו.
חשוב לציין כי בתי המשפט, פסקו פעמיים רבות פיצוי למטופלים בגין חוסר הסכמה מדעת(לדוגמא ע”א 6153/97), ולאחרונה אף קבעו כי למטופל שלא הסכים מדעת להליך זכות לפיצויים גם במקרה שהניתוח הצליח ולא נגרם לו כל נזק(ע”א 4384/90).
רשלנות רפואית במהלך הניתוח עצמו
בכדי לבסס תביעה בגין רשלנות שהתרחשה במהלך הניתוח לקיצור הקיבה עצמו, יש להיעזר בחוות דעת רפואית הקובעת כי המטפלים סטו מאופן הטיפול הסביר במהלך הניתוח – סטייה שגרמה נזק למטופל.
כך למשל בת.א(ירושלים) 6004/04 פוצה ציון שדה מטופל שבגופו הושאר גוף זר לאחר ביצוע ניתוח לקיצור קיבה ב- 100.000 ₪.
רשלנות רפואית לאחר הניתוח
ניתוח לקיצור קיבה דורש התאוששות ממושכת מהמטופל, התאוששות בה עליו להיות חשוף למעקב אחר מצב בריאותו. בתי המשפט, הטילו בעבר אחראיות על רופאים שלא ביצעו מעקב ראוי אחר מטופלים ובכך גרמו להם נזק גופני.
כך למשל התקבלה תביעתה של לאה טייג נ’ דוקטור גלזר בגין מעקב קלוקל שהאחרון ביצע בע”א 5461/91.
כיצד אדע אם אני זכאי לפיצוי בעבור נזק שנגרם לי בניתוח קיצור קיבה?
שאלת הזכאות לפיצוי וגובה הפיצוי, צריכה להיתמך ע”י חוות דעת רפואיות. כמו כן, לצורך הערכת סיכויי התביעה וגובה הפיצוי באופן ראשוני מומלץ לפנות לעורך דין מתחום הנזיקין בעל ניסיון בטיפול בתיקי רשלנות רפואית.
עורך דין רשלנות רפואית כאמור, ינתח את המקרה וימליץ לכם על דרך הפעולה המומלצת להמשך במקרים של חשש לרשלנות רפואית בניתוח להצרת קיבה.
למידע נוסף בנושא רשלנות רפואית בניתוחים :ליחצו כאן