מנהל אתר
נשים מחליטות לבצע הפסקת הריון מסיבות שונות, חלקן בריאותיות וחלקן חברתיות. תהליך הפסקת ההריון, או “הפלה” כרוך בסיכון של האישה פעמים רבות ועלול לגרור תופעות לא נעימות. האם כל תופעה היא תוצאה של רשלנות רפואית?
הפלה מלאכותית (להלן: הפלה), הנה הפסקה יזומה של ההריון טרם העובר מוכן לחיים חוץ-רחמיים (בכך היא שונה מהפלה טבעית שהיא בלתי-יזומה, ולידת פג שבה הולד כבר חי). הסיבות העיקריות להפלה הן הריון לא מתוכנן, חשש למום בולד, או סכנה בריאותית לאם.
ישנן לא מעט מדינות בעולם המערבי האוסרות על הפסקת הריון מלאכותית (אירלנד, פולין ואף מספר מדינות בארה”ב), אך בישראל הדבר מותר לפי חוק העונשין, תשל”ז-1977. החוק מסמיך אך ורק בתי חולים ציבוריים לבצע הפלות, אך בפועל הן מתקיימות גם ע”י מרפאות פרטיות ואין על כך אכיפה.
שתי השיטות העיקריות לביצוע הפלה הן טיפול תרופתי (היעיל בתקופה שבין 72 שעות ועד 7 שבועות לאחר ההריון), וגרידה (בישראל מקובל לבצעה עד 13 ולעיתים אף עד 20 שבועות לאחר ההריון). הגרידה היא הליך כירורגי המתבצע תחת הרדמה כללית, ובמהלכו מתבצעת הרחבה איטית של צוואר הרחם ושאיבת התוכן ההריוני שבו באמצעות החדרת צינורית.
מה עשוי להיחשב כרשלנות רפואית בתהליכים של הפסקת הריון?
בהליך הגרידה כרוכים סיכונים, שחלקם מכונים “סיבוכים טבעיים”: זיהומים, דימום מוגבר, היווצרות קרישי דם ועוד. בשל כך, האבחנה בין סכנה טבעית לבין רשלנות של רופא, היא עדינה ביותר ומחייבת יעוץ משפטי מקדים עם עו”ד הבקיא בנושא זה.
מקרה הממחיש את המורכבות בנושא, הנו פ”ד ת.א. 14923/02, שבו תבעה נערה את בי”ח “אסותא” בגין דימום מסיבי לאחר הפלה, שלטענתה נגרם לה ע”י כדורים שהרופא המליץ לה ליטול טרם ההליך.
שופטת המחוזי קבעה כי לא הוכח קשר בין נטילת הכדורים לדימום, ויתרה מזאת התובעת ידעה על האפשרות לסכנה זו עוד בטרם ההפלה, ולכן היא נושאת באחריות ולא הרופא.
ובכל זאת, תהליך ההפלה טומן בחובו סכנות רבות, בהן עלולים להיות מקרים של רשלנות רפואית, לדוגמא:
קרישיות – סיבוך אשר עשוי להתפתח בעקבות השינויים הפיזיולוגיים הכרוכים בתהליך ההריון והפסקתו, ולעיתים נדירות אף להביא למותה של האישה. אחריות הרופא כוללת מעקב מתמשך אחר האישה לאחר תום ביצוע ההליך, ובמידה ואכן התגלתה אפשרות להתפתחות הקרישיות – מניעתה באמצעות טיפול תרופתי מתאים.
תסמונת אשרמן – במהלך הגרידה נלקחות רקמות מתוך החלל הפנימי של הרחם, ובתהליך זה ישנן שתי סכנות עיקריות – היוותרות שארית שליה (החומר התורשתי המגן על העובר, המצוי בדופן הרחם) ומנגד שאיבת יתר.
הסכנה העיקרית הטמונה בכך היא זיהום ברחם, העשוי לגרום לו נזק בלתי-הפיך ולהביא לכריתתו. על הרופא המנתח מוטלת האחריות לאבחן מיד בתום ההליך את התסמונת, ולבצע התערבות כירורגית בהרדמה חלקית כדי להשיב את הרחם למצבו טרם הליך הגרידה. חוסר אבחון, אבחון מאוחר, אבחון שגוי או ביצוע הליך מניעה בלתי מתאים ייחשבו לרשלנות, בגינה תוכל האישה לתבוע פיצויים.
בחירת הליך מתאים למצב המסוים – הליך הגרידה בצורתו הקלאסית לא מתאים לכל מקרה וכל אישה ואישה, ולכן אחריותו של הרופא היא לבצע אבחון מקיף של המקרה טרם הבחירה בהליך. כך למשל, במקרים של מות העובר במהלך ההריון, השליה עשויה להידבק אל הרחם באופן טבעי ולהישאר שם גם לאחר הגרידה – במקרה כזה הפיתרון היחיד הוא כריתת הרחם של האישה, וזהו נזק שהרופא האחראי יידרש לשלם עליו.
לסיכום, הליך ההפלה המלאכותית, ככל הליך כירורגי אחר, מזמן הן סכנות טבעיות והן סכנות הנובעות מרשלנות של רופא. יש להקפיד לפנות למרפאות המוסמכות לביצוע הפלות בבתי החולים, להכיר היטב את פרטי ההליך טרם ביצועו, ובמידה ונגרם נזק לפנות ליעוץ של עורך דין רשלנות רפואית מוסמך.
למידע נוסף: רשלנות רפואית בניתוח – רשלנות של כירורג
