מנהל אתר
הסכמה מדעת מהווה חובה מוסרית בסיסית של רופא למטופליו אשר מעגנת בחוק את זכויותיו של המטופל לדעת את כל הפרטים הנדרשים אודות ההליך הרפואי שהוא עתיד לעבור. רופא המטפל ללא הסכמה מדעת של החולה מסתכן בתביעה בגין רשלנות רפואית.
מדוע נדרשת הסכמה מדעת?
הסכמה מדעת נועדה להגן על זכויות המטופלים. אדם אשר ניגש לקבל טיפול רפואי אינו מודע לסכנות בתהליך, ויתכן שלו יהיה מודע אליהם, יחליט כלל לא לעבור את ההליך הרפואי. מדובר בעיקרון המחייב כל רופא לשתף את המטופל בפרטי ההליך הרפואי ועל כן מהווה הגנה על זכויותיו, משפר את יכולתו לקבל החלטות בנושאים שאינו בקיא בהם ומחייב את המטפלים ליישר קו בנושא חובת הגילוי.
חוק זכויות החולה (התשנ”ו 1996)
בסוף שנות ה-90 עוגנה חובה מוסרית זו בחוקי מדינת ישראל כאשר נחקק חוק זכויות החולה. על פי החוק, כל הליך רפואי שניתן למטופל חייב להיעשות בהסכמתו המלאה תוך שהרופא מספק פרטים מלאים וכנים בנוגע להליך הטיפול הצפוי. הרופא צריך לשתף את המטופל בכל ההליך הרפואי מתחילתו, החל מביצוע אבחון (ומתן הדיאגנוזה) ועד לאחריו (מה צפוי המטופל לחוש, תופעות לוואי וכדומה).
פסקי דין בנושא עבירה על חובת ההסכמה מדעת
במהלך השנים, ובייחוד בשנים האחרונות, התקיימו משפטים רבים העוסקים ברופאים ובעלי מקצוע אשר עברו על חובת ההסכמה מדעת ובכך ביצעו מעשה של רשלנות רפואית. להלן מספר מקרים מעניינים העוסקים בכך.
בפסק דין כמיל קזל נגד מדינת ישראל (9.12.07), קבע בית המשפט כי התקיימה רשלנות רפואית בניתוח ידו של ילד שהגיע לביה”ח פוריה, בטבריה, לטיפול וכי בביה”ח עברו על חובת ההסכמה מדעת הנדרשת לפני ההליך הטיפולי.
בפסק הדין נאמר, כי עצם החתימה על טופס הסכמה מדעת אינה אומרת כי אכן התקיימה הסכמה שכזאת. כלומר, לא מספיק שהרופא יחתים את המטופל על טופס מלא במילים צפופות בן מספר עמודים, הרופא צריך לדאוג שהמטופל יבין במה מדובר ויהיה ער להליך שהוא עומד לעבור. זוהי חובתו המוסרית של הרופא וזוהי עילת ההסכמה מדעת.
כך על פי דברי השופט בפסק הדין, “אוסיף, כי עצם חתימת ההורה על טופס ההסכמה אינה מעידה על קיומה של הסכמה מדעת, וכבר נאמר כי “החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של “הסכמה מדעת”.
פסק דין מעניין אחר העוסק ברשלנות רפואית שמקורה בעבירה על חובת ההסכמה מדעת, מתגלה במשפט בן צבי ואח` נגד פרופ` היס ואח` (11.3.08) שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים.
המשפט עסק בתביעתה של משפחה נגד המרכז הלאומי לרפואה משפטית שהחזיק בגופתו של אבי המשפחה לאחר פטירתו, ביצע עליו ניתוח לאחר המוות, ולקח מספר רקמות מגופת הנפטר ללא הסכמה ויידוע מראש של המשפחה.
בתביעתם טענה המשפחה כי המרכז עבר על חובת ההסכמה מדעת בכך שלא קיבלו את הסכמת המשפחה לנתיחה ובכך שנלקחו חלקים מגופת הנפטר ללא ידיעת המשפחה. פסק הדין קבע, כי המרכז ביצע עבירת רשלנות רפואית בנוסף לעבירה על חובת ההסכמה מדעת וזיכה את התובעים בפיצוי כספי משמעותי.
הלקח הבסיסי המופק מפסקי הדין הנ”ל: שימרו על זכויותיכם, הישמרו מרשלנות רפואית והקפידו לקבל את השירות הראוי ולא פחות מכך. זיכרו כי כל פעולה רפואית מחייבת הסכמה מדעת.
