מנהל אתר
ניתוחי גסטרו מתבצעים בבמערכת העיכול ועשויים להסתיים בפגיעה במערכות פנימיות של הגוף ושלל סיבוכים. קראו למידע על הסיבוכים המהווים עילה לתביעת רשלנות רופאית ותקדימים משפטיים.
גסטרואנטרולוגיה (Gastroenterology) מתמקדת באבחון וטיפול במחלות וסיבוכים במערכת העיכול – וושט, קיבה, מעי, תוספתן וכבד.
כהתמחות משנה ברפואה פנימית, המתאפיינת בהליכים כירורגיים פולשניים, מזמנת גסטרואנטרולוגיה כר נרחב של עילות לביסוס תביעת רשלנות רפואית.
מקרי רשלנות רפואית בתחום גסטרו
ישנן מספר בדיקות פולשניות ייחודיות לתחום, במהלכן משולבים כריתת פוליפים, צריבה, הרחבת היצרויות, לקיחת ביופסיה ועוד.
לדוגמא: גסטרוסקופיה ואנדוסקופיה הבודקות את מערכת העיכול העליונה, סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה, המתמקדות במעי הגס ומערכת העיכול התחתונה.
בדיקת דרכי המרה (ERCP) כוללת החדרת מצלמה זעירה לצילום המעי ונטילת ביופסיה בשיטות שונות.
סיבוכים עשויים להתפתח בשלבים שונים של הבדיקה, החל מההכנה לבדיקות, העשויה לגרום להקאות ושאיפת תוכן הקיבה לדרכי הנשימה ועד רשלנות בהרדמה ואילחוש טרם ביצוע הליכים אלה.
במהלך הבדיקה עלולים להגרם חנק בהחדרת צינורית הבדיקה, שאיפת תוכן הקיבה, הרעלה או זיהום בדם, היווצרות זיהומים מקומיים או העברת זיהומים חיידקיים ונגיפיים.
בנוסף, יתכן ניקוב של איברי גוף פנימים, ביניהם המעי הגס, הקיבה, מערכת העיכול, הוושט או התריסריון והתפתחות דימום פנימי.
עילות לתביעת רופא גסטרו בגין רשלנות רפואית
- אבחון שגוי, מאוחר או חוסר-אבחון של מחלות הקשורות בדרכי העיכול, כמו סרטן המעי הגס והושט, או סרטן הקיבה.יתכן גם אבחון לקוי של דלקת במעי הדק, דלקת תוספתן (אפנדציט), כבד (שחמת), מחלת קרוהן (Crohn’s Disease), מעי רגיז, צליאק (כרסת) ועוד.
- מעשים ומחדלים רשלניים עשויים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו או החלטה לגבי ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים, שהחמירו את מצבו הרפואי של התובע או הסבו לו נזק גופני.
- אי-לקיחת אנמנזה מפורטת, הכוללת התחקות אחר רקע אישי של המטופל:ניתוחים קודמים בבטנו, מחלות או דלקות מעיים, סרטן ומחלות אחרות, דוגמת מחלות לב וריאות ורקע תורשתי של מחלות גסטרו במשפחה יכולים להעמיד את המטופל בקבוצת סיכון.
כמו כן, נדרשת עמידה על תסמינים גופניים, המתוארים על ידי המטופל ועל פי התרשמות הרופא.
- התעלמות מביצוע בדיקות גופניות ורקטליות מתאימות ואי-הפניה לביצוע בדיקות דם, בדיקות הדמיה (רנטגן, אולטרה סאונד, CT) והבדיקות הייחודיות לתחום (קולונוסקופיה וכדומה).
- רשלנות בפענוח תוצאות של בדיקות, דוגמא נפוצה היא רשלנות בפענוח בדיקות דם, וקבלת החלטה על טיפול שגוי עקב כך.
- אי עמידה בדרישת הסכמה מדעת.
- ביצוע ההליך הרפואי בחוסר מיומנות ומקצועיות (כמו במקרה של רשלנות בניתוח) אגב הפרת חובת הזהירות וסטייה מאמות המידה, הנגזרות ממבחן הרופא הסביר.
- אי-קיום מעקב רפואי אחר תוצאות הבדיקות ומצבו הרפואי של המטופל לאחר ביצוע ההליך.
- רשלנות במרשם תרופות, כאשר הן אינן מתאימות, מבחינת סוג ומינון, ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר.
- סיבוכים רפואיים, הקשורים בהרדמה.
פסיקה
הליך ת”א 5978/02 הוואש יחיא נ’ מדינת ישראל: משרד הבריאות עסק בשרשרת מחדלים וקבלת החלטות שגויות במהלך הטיפול בתובע, שסבל מבעיות שונות במערכת העיכול.
בין היתר נטען, על ידי מומחה רפואי מטעם התובע, כי בדיקת ECRP שבוצעה לתובע לאבחון אבנים בכיס המרה נערכה ללא שקלול הסכנות הכרוכות בה, בהתחשב בכך שהתובע היה חשוף לסיכון מוגבר להיווצרות זיהום בכבד.
בנוסף, קבלת החלטה על ניתוח כריתת כיס המרה לתובע היתה שגויה נוכח היעדר עדות ברורה להימצאות אבנים בו.
בית המשפט פסק כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות בכך שלא שקלו עריכת ניתוח (הליך מסוכן פחות מבדיקת ERCP בנסיבות) ובכך שלא ביצעו צילום נדרש טרם כריתת כיס המרה, לווידוא הימצאות אבנים בו.
נמצא קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין הפרת חובת הזהירות והצדדים הוזמנו לקדם משפט לצורך החלטה על אופן המשך ניהול התיק.
הליך ת”א 12683/99 חורי אייל נגד ביה”ח הדסה הר-הצופים עסק בתביעה בגין התרשלות באבחון דלקת בתוספתן (אפנדציט), בעקבותיה נזקק התובע לביצוע ניתוח מורכב יותר מזה, שיכול היה לעבור לו אובחנה הבעיה במועד.
בית המשפט פסק, כי הרופאים התרשלו באי ביצוע מכלול הבדיקות האפשריות לאיתור הדלקת וכי האבחון המאוחר גרם לתובע נזק בתוספתן, סבל וכאב ללא צורך בימי אשפוז ממושכים.