מנהל אתררשלנות רפואית עולה כמעט תמיד בהקשר של רופאים, אבל במהלך אירוע המצריך התערבות טיפולית עוברים לא מעט גופים נוספים כמו אחיות, רוקחים, פאראמדיקים ואנשי צוות רפואי אחרים. גם אנשי צוות רפואי כפופים לסטנדרטים של רפואה בגבול הסביר.
רשלנות רפואית עשויה להיגרם על ידי אנשי הסגל הרפואי כמו גם על ידי העוסקים במקצועות פרה רפואיים, ביניהם אחיות, לבורנטים, רוקחים, טכנאי רנטגן, פראמדיקים, מטפלים ועוד.
בית המשפט יבחן את התנהלותו של הגורם הרשלני על פי אמות המידה המצופות מבעל מקצוע פרה רפואי במעמדו ובמקומו של הנתבע, מנקודת המבט של מבחן ההתנהגות הסבירה.
סטנדרט ההתנהלות הנדרש מהעוסקים במקצועות פרה רפואיים תקף בכל סטטוס, באשר תהיינה הנסיבות.
חובת הזהירות והטיפול המיומן חלים על המתנדבים בתחום באופן זהה לחלותם לגבי העובדים בתחום תמורת שכר, כאשר עשייה וולנטרית אינה מתירה פתח להקלת ראש ולהתנהגות רשלנית.
גם נסיבות חירום בהן ניתן הטיפול אינן גורעות מהיקף החובות החלות על אנשי צוות פרה רפואי בעת תפקודם בשגרה.
סטנדרט ההתנהגות המצופה מהעוסקים בתחום הפרה רפואי
שדה הבריאות מצריך נקיטת משנה זהירות – חוסר ערנות, היעדר שימת לב וטעויות הנדמות מינוריות עשויים לגרום לחולה נזקים בלתי הפיכים ולהציבו בסכנת חיים. נוכח האמור, חובת הזהירות המוטלת על כל בעל מקצוע חלה באופן מוגבר על רופאים.
אמת מידה נוספת הינה התנהגות לפי מבחן הרופא הסביר המותאם באופן ייעודי לכל ענף התמחות. בשינויים מסוימים חלים קריטריונים אלה גם על אנשי המקצועות הפרה רפואיים, המסייעים לרופאים.
חובת הזהירות נגזרת מהפרקטיקה המקובלת אשר נוהגת בתחום ספציפי בנסיבות דומות ומשקפת את המדיניות הרצויה.
כאשר דנים במקרי תביעות רשלנות רפואית נגד בעל תפקיד פרה רפואי בוחן בית המשפט את התנהלותו של הנתבע על פי הנוהג המקובל בתחום ומידת הסתמכותו של הנתבע עליו לצורך הכרעה בשאלה האם נקט באמצעי זהירות סבירים.
אמת מידה מנחה נוספת הינה מבחן האדם הסביר. על פי מדד זה נבחנת התנהלות איש צוות פרה רפואי למול התנהגות המצופה מבעל תפקיד אחר בתחום בנסיבות דומות ועל פי הידע והכלים המקצועיים המקובלים ומעודכנים לאותה עת.
עילות לתביעת רשלנות רפואית נגד אנשי צוות פרה רפואי
- חוסר אבחון, אבחון מאוחר או שגוי של הבעיה הרפואית שהובילו להחמרת מצבו הגופני של החולה ולגרימת נזקים בלתי הפיכים – ככלל, החלטות רפואיות דוגמת קביעת מוות מצויות בסמכותו הבלעדית של רופא.לפיכך, קביעה פרטנית של פראמדיק (בעל המקצוע הבכיר ביותר ברפואת חירום לאחר רופא העוסק בתחום) לגבי מותו של אדם, אשר הובילה להחלטה להפסיק במאמצי החייאה, עשויה לבסס נגדו עילת רשלנות רפואית המובילה למוות.
לעיתים מתאפשרת קבלת הסכמה רטרואקטיבית של הרופא המכשירה את המהלך גם בלי שבוצעה עימו התייעצות בפועל בשעת קבלת ההחלטה.
- אי לקיחת אנמנזה כנדרש – חוסר התחקות אחר היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית של המטופל, מצבו הבריאותי הנוכחי והימצאותו בקבוצת סיכון. אלה עשויים להוביל ללקיחת החלטות שגויות, המהוות בסיס למעשים או מחדלים רשלניים.
- הפרת דרישת הסכמה מדעת – כרופאים כן גם על אנשי צוות פרה רפואי חלה חובה לעדכן את המטופל אודות ההליך הרפואי בפניו הוא עומד, על הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו. זאת שעה שהדבר מתאפשר ואין מדובר בטיפול הניתן בנסיבות חירום.
- חוסר מיומנות ומקצועיות – ביצוע הטיפול בהעדר ניסיון וכישורים נדרשים, תוך הפרת חובת הזהירות וסטייה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה מהעוסקים בתחום הפרה רפואי.
- אי התעדכנות והשתלמות – אנשי צוות פרה רפואי בענפים השונים נדרשים לעבור קורסים והשתלמויות מקצועיים במטרה להתעדכן בשינויים, התפתחויות ופרקטיקות חדשות בתחומם בהיבטי אבחון וטיפול, התקדמות המחקר, השתכללות הציוד הרפואי ועוד.מידת הרשלנות תיקבע בהתאם לידע המקצועי הרלוונטי שאמור היה להמצא בידי הנתבע במועד האירוע.
- מצבי חירום – גם רפואה דחופה הניתנת במצבי חירום נדרשת לעמוד בסטנדרטים של זהירות והתנהלות מקצועית תקינה בהתאם לנסיבות האירוע ואילוציו. במקרים מסוימים, הימנעות מהענקת טיפול חירום שעה שהדבר נדרש עשויה לבסס עילת רשלנות רפואית.