תביעות רשלנות רפואית שונות מתביעות אחרות בתחום הנזיקין. אנו נתקלים לא אחת בשאלות של נפגעים, בנושא מועד ההתיישנות של תביעות אלה ולכן חשוב לעשות קצת סדר ולהסביר את הנושא המורכב…
חוק ההתיישנות קובע כי תקופת התיישנותה של עילת תביעה שאינה במקרקעין הינה שבע שנים מהיום בו נולדה העילה.
לפיכך, ניזוק המבסס את תביעתו על עוולת הרשלנות (המנויה בפקודת הנזיקין) צריך להגישה לבית המשפט שבע שנים מהמועד בו התרחש הנזק בפועל. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, הדין מעגן מספר מקרים חריגים שבהם בתי המשפט יכירו בתקופת התיישנות ארוכה יותר.
כאן המקום לציין כי על כל תובע פוטנציאלי להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני הנזיקין, על מנת שיבחן האם המקרה הפרטי שלו נכלל בחריגי ההתיישנות המפורטים להלן.
בכל מקרה, מוטב להקדים ולהתייעץ עם עורך דין, מיד עם גילוי המקרה או בהתעוררות חשד למקרה רשלנות רפואית.
דיני התיישנות ייחודים בתביעות רשלנות רפואית
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו עולה עילת התביעה. לפיכך, כאשר עסקינן בתביעה המוגשת בעקבות תאונת עבודה או תאונת דרכים, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מהמועד שבו ארעה התאונה וישנה חזקה לפיה התובע ידע על היווצרות העילה עם קרות התאונה.
יחד עם זאת, סעיף 8 לחוק מכתיב כי כאשר התובע אינו מודע לעובדות המרכיבות את תביעתו, מסיבות שלא תלויות בו, מתחילה תקופת ההתיישנות להיספר מהמועד שבו אותן עובדות נתגלו בפניו.
לעומת זאת, כאשר עסקינן בנזק שארע כתוצאה מרשלנות קיים הסדר מיוחד, שונה במקצת, המעוגן בסעיף 89 לפקודת הנזיקין.
כך ועל פי סעיף זה, כאשר הנזק נגרם בעקבות מעשה או מחדל ואותו נזק לא נתגלה לניזוק, הרי שבכל מקרה עילת התביעה תתיישן עשר שנים מהיום שבו ארע הנזק.
על פניו נראה כי ההסדר המיוחד לתביעות הרשלנות מגביל מעט את התובע, היות והוא קובע רף התיישנות של עשר שנים, זאת אף אם הנזק לא היה ידוע לניזוק. יותר לציין כי רף זה לא קיים בדיני ההתיישנות הרגילים כמפורט לעיל.
יחד עם זאת, בתי המשפט צימצמו את תחולתו של הסעיף רק למקרים בהם יסוד הנזק נתגלה באיחור. ודוק, כאשר הניזוק לא היה מודע לקיומה של רשלנות ו/או לקיומו של קשר הסיבתי בין הרשלנות לנזקיו כצויין לאמור.
לדוגמא, בתיק ע“א 1254/99 אבידור המאירי נ’ הכשרת יישוב – חברה לביטוח, דחה השופט את טענת הנתבעת להתיישנות תביעת הרשלנות, זאת על אף שהוגשה כשלוש עשרה שנה מהיום בו ארעה התאונה לניזוק.
על פי בית המשפט טרם חלפה תקופת ההתיישנות מהמועד בו אובחן הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק ועד למועד בו הגיש התובע את תביעתו ועל כן זו לא התיישנה.
חוק ההתיישנות לגבי קטינים
סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע כי כאשר מחשבים את תקופת ההתיישנות של תביעתו של הניזוק, אין להביא בחשבון את התקופה שבה היה גילו קטן משמונה עשרה.
למשל, כאשר עוסקים במקרה בו הנזקים ארעו לניזוק בשעת לידתו, הוא יהא רשאי להגיש את תביעתו גם עשרים וחמש שנה מהיום בו נולד עם נזקיו ומתחילים למנות את תקופת שבע שנות ההתיישנות החל מהגיעו לגיל שמונה עשרה.
לא אחת דנים בתי המשפט בישראל במקרים של רשלנות רפואית בלידה, כאשר התביעה עצמה הוגשה לראשונה כעבור 15 או 20 שנה מיום הלידה, והכל לפי הכלל כאמור.
