רשלנות רפואית של רופא משפחה

רופא משפחה אחראי לתת טיפול רפואי מקצועי ויסודי. לעיתים מתבצעות טעויות שאינן נכללות במסגרת טיפול רפואי סביר ופוגעות בחולה. קראו מה נכלל באחריותו של רופא המשפחה ומתי אין הוא מבצע את תפקידו כשורה.
רפואת משפחה הינה התמחות כללית בתחום הרפואה, אשר מיועדת לאבחון וטיפול במגוון בעיות רפואיות בקשת גילאים רחבה.
תפקידו של רופא המשפחה הינו כפול – לתת מענה לבעיות רפואיות שכיחות ולשמש גורם ממיין לבעיות מורכבות יותר, תוך כדי איתור הבעיה והפניה להמשך טיפול בתחום ההתמחות הרלוונטי.
בשרשרת הטיפול מהווה רופא המשפחה, על פי רוב, הגורם הראשוני עמו נפגש החולה.
נוכח האמור, מצופה ממנו להימצא עם היד על הדופק, לגלות ערנות ולנקוט יוזמה במטרה לאתר את הבעיה הרפואית ממנה סובל החולה.
סטנדרט הזהירות הנדרש מרופא משפחה
מתוקף התמחותו המקיפה מוחזק רופא המשפחה כמי שבידיו תשתית נרחבת של ידע והבנה לגבי מגוון מחלות ומצבים גופניים. על בסיס כלים מקצועיים אלו נדרש הרופא לבצע אבחנה מבדלת של המחלה או הבעיה הרפואית, עמה מתמודד המטופל.
הדיאגנוזה מתבצעת בדרך של אלימינציה – התקדמות הדרגתית, תוך שלילת אפשרויות מסוימות והמשך התחקות אחר כיוונים אחרים, שהינם אופציונאליים.
הנחת יסוד נוספת הינה, כי רופא המשפחה מכיר את עברו הרפואי של המטופל על בסיס היכרות ממושכת עמו וטיפול שוטף לאורך השנים.
האבחנה הרפואית, שמגבש רופא המשפחה והמסקנות, אליהן הוא מגיע על בסיס התחקותו ובדיקותיו הם שיקבעו את המשך מתווה הטיפול.
לפיכך, מיוחס להתרשמות רופא המשפחה משקל רב ונדרשת ממנו רמה גבוהה של דיוק באבחון לצורך קבלת החלטות נכונות במועד הנדרש.
מתוקף אלה, חובת הזהירות הנדרשת מכל בעל מקצוע מכוח פקודת הנזיקין ובכלל זה על רופאים, חלה על רופא המשפחה ביתר שאת.
סטנדרט הזהירות המוגבר מכתיב גילוי אחריות רבה, המשך חקירה ודרישה עד לבירור הבעיה הרפואית, ממנה סובל החולה, באופן מדויק וממוקד.
עילות להגשת תביעת רשלנות רפואית נגד רופא משפחה
תביעת רשלנות רפואית נגד רופא משפחה עשויה להתבסס על שורה של מעשים או מחדלים בפעילותו, בהם:

• חוסר הקפדה על לקיחת אנמנזה רפואית כנדרש – ובכלל זה התחקות אחר היסטוריה רפואית של המטופל ושל משפחתו הקרובה, המלמדת על רקע תורשתי של קיום מחלות ובעיות רפואיות או היכללות בקבוצת סיכון להתפתחותם, היעדר דרישה ובירור לגבי תרופות שנוטל המטופל וכן חוסר אפיון תסמיני המחלה על פי תלונות החולה ובהתאם להתרשמותו הישירה של הרופא.

• אי הפניית המטופל לביצוע הבירור הרפואי הנדרש – בדיקות בסיסיות דוגמת בדיקות דם, שתן וכד’ ובירורים מקיפים יותר, במידת הצורך.

• התנהלות כללית, המעידה על הפרת חובת הזהירות וחריגה מהנורמות, המצופות מרופא המשפחה במסגרת מבחן הרופא הסביר.

• אי קיום מעקב אחר ממצאי הבדיקות אליהן הפנה הרופא ובעקבות כך החמצת איתור הבעיה הרפואית או אבחונה באיחור. אלה עשויים להוביל לחוסר הפניה לביצוע בדיקות המשך נדרשות ולהנחיה לקיום מעקב אצל רופא מומחה בתחום הרלוונטי.

• פענוח שגוי של ממצאי הבדיקות, החל מבסיסיות כמו בדיקות דם ועד ממוקדות ונדירות. כפועל יוצא מכך יתכן אבחון לקוי של הבעיה הרפואית  או המלצה על פניה לקבלת טיפול רפואי בלתי הולם או מפגש עם רופא מומחה, שאינו מתאים בנסיבות המקרה. טעויות אלו עשויות להסב למטופל נזק גופני ולהחמיר את מצבו הבריאותי, במחלות פשוטות וסבוכות כאחד.

• רשלנות בהתאמת טיפול תרופתי –  ובכלל זה מתן מרשם תרופתי בלתי מתאים, במינון שגוי, שהמטופל רגיש לחומר הפעיל בו וכד’.

• חוסר השגחה אחר מצבו הבריאותי של המטופל, החמרת תסמינים גופניים קיימים והתפתחות סימפטומים חדשים.

• אי עמידה בחובת עריכת תיעוד ורישום רפואי מלא ומדויק.

• הפרת דרישת השגת הסכמה מדעת של החולה –  בתחום רפואת משפחה בא הדבר לידי ביטוי בחוסר עדכון המטופל לגבי ממצאים מחשידים שעלו מהבדיקות אליהן הופנה, אשר עשויים להצביע על בעיה רפואית בכיוון מסוים.

במקרים בהם יש חשד לרשלנות רפואית של רופא משפחה כדאי לפנות אל עורך דין העוסק ברשלנות רפואית, על מנת להציג תביעת פיצויים על בסיס הנזק שנגרם למטופל.