מות עובר ברחם ותשלום פיצויים

אחת ההנחיות החשובות שניתנות לאם במהלך מעקב ההריון, הינה לעקוב אחר תנועות העובר במהלך ההריון. במסגרת הנחיה זו יש להדריך את האם, בין היתר, כיצד יש לערוך מעקב אחר תנועות עובר, באיזו תדירות היא אמורה לחוש בתנועות בעובר בשלב מתקדם של ההריון, ושעליה לפנות לבית החולים במידה והיא חשה ירידה או הפסקה בתנועות העובר. 

אי מתן הנחיה כזו בכלל, או מתן הנחיה כזו באופן שאינו ראוי וכנדרש, עלול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.

בנוסף לחובה זו, חלה על הצוות הרפואי גם החובה לשמור כדין את כל מסמכי התיק הרפואי. הפרת חובה זו עלולה להעביר את נטל הראיה לכתפי הצוות הרפואי, באופן לפיו יהיה עליו להוכיח שהוא לא התרשל בביצוע מעקב ההריון.

מקרה כזה נדון במסגרת הליך ת”א 5658-04-14 פלונית נ’ לאומית שירותי בריאות, אשר התנהל בפני בית משפט השלום בראשל”צ.

תיק זה עסק באם אשר העובר שלה אובחן כמת בשבוע ה-41 להריונה וכתוצאה מכך היא נאלצה לעבור לידה שקטה.

יומיים לפני שהעובר אובחן כמת, חשה האם בירידה בתנועות העובר שלו ועקב כך היא פנתה לרופאת קופת חולים לאומית שניהלה את מעקב ההריון שלה.

הרופאה ערכה לה בדיקת מוניטור עוברי, שלטענתה יצאה תקינה, אולם היא לא שמרה את פלט המוניטור וזאת בניגוד לתקנות שקובעות שיש לשמור את מסמכי התיק הרפואי של המטופל במשך 20 שנה לאחר הטיפול האחרון שניתן לו. 

בית המשפט קבע שהקופה התרשלה בכך שהיא לא שמרה את פלט בדיקות המוניטור העוברי, דבר שגרם להעברת נטל הראיה לכתפי הקופה, באופן לפיו היה עליה להוכיח שהיא לא התרשלה לגבי אופן ביצוע מעקב ההריון באותה אם.

בהמשך לכך נקבע כי קופת החולים לא הצליחה להוכיח שהיא לא התרשלה ועקב כך היא חוייבה לשלם לאם פיצויים בסך של 250,000 ₪ עקב כאב וסבל.

לפניך הסבר מפורט של נסיבות התביעה ופסיקתו החשובה של בית המשפט.

הנסיבות שהובילו להגשת התביעה וטענות ההגנה

כאמור, תיק זה עסק באם אשר ביצעה את מעקב ההריון הרביעי שלה אצל רופאת קופת חולים לאומית.

במהלך השבוע  ה-38 להריונה, חשה האם בירידה בתנועות העובר שלה ופנתה לרופאת הקופה שלה עקב כך.

הרופאה ערכה לה בדיקת מוניטור עוברי, שלטענתה יצאה תקינה. כך אירע גם בשבוע ה-40 וה-41 להריונה של האם.

כעבור יומיים נוספים האם חדלה להרגיש את תנועות העובר ועקב כך היא פנתה לחדר המיון של בית החולים לניאדו בנתניה. שם נערכה לה בדיקת אולטרסאונד שקבעה שהעובר מת ברחמה.

בהמשך לכך עברה האם לידה שקטה, בה נולד העובר כשהוא מת וחבל הטבור שלו כרוך סביב צווארו.

כעבור כמעט 7 שנים הגישה האם תביעת רשלנות רפואית כנגד קופת חולים לאומית בסך של 600,000 ₪ וזאת בגין הכאב והסבל שנגרם לה עקב כך.

טענות הצדדים לתביעה

האם טענה בתביעתה, בין היתר, שהקופה והרופאה לא הדריכו אותה כיצד עליה לערוך מעקב אחר תנועות עובר ובאיזו תדירות היא אמורה לחוש תנועות עובר בשלב מתקדם של ההריון.

בנוסף טענה האם שהרופאה לא איבחנה כראוי את מצוקת העובר, לרבות יומיים לפני מותו, בשעה שאבחון נכון היה יכול להביא להצלתו באמצעות יילודו.

עוד טענה האם שהקופה התרשלה גם בכך שהיא לא טרחה לשמור את רישומי בדיקות המוניטור העוברי שנערכו לה, לרבות פלט בדיקת המוניטור שנערכה לה יומיים לפני שהעובר אובחן כמת, דבר שגרם לה לנזק ראייתי, ועל כן יש להעביר את נטל הראיה לקופה, באופן לפיו יהיה עליה להוכיח שלא התנהגות הרופאה היא שגרמה למות העובר.

קופת החולים טענה בכתב ההגנה כי הרופאה ערכה לאם מעקב הריון הדוק שכלל שלל בדיקות, כולל ביצוע בדיקות מוניטור עוברי תקין כל כמה ימים, וכי בדיקות אלו יצאו תקינות, מבלי שהיה בהן כל סימן שמעודד חשד למצוקה עוברית.

לעומת זאת, מות עובר עקב כריכת חבל הטבור הינה אירוע פתאומי שקורה תוך זמן קצר, ללא סימנים מקדימים, כך שבכל מקרה לא ניתן היה לאבחן מצוקת עובר במהלך הבדיקות שנערכו לאם.

בנוסף, טענה הרופאה שהיא הנחתה את האם לפנות לחדר המיון באופן מיידי בכל מקרה שבו היא תרגיש ירידה או הפסקה בתנועות העובר ומאחר שהאם פנתה לחדר המיון רק כעבור יומיים, הרי שמדובר במחדל של האם, שמנתק את הקשר בין המחדלים שמיוחסים לרופאה לבין מות העובר.

לגבי טענת הנזק הראייתי טענה הרופאה שלאם לא נגרם נזק ראייתי כלשהו, וככל שיש חסרים כלשהם, אזי הם נובעים מהשיהוי הרב שבהגשת התביעה, ואין לאם אלא להלין על עצמה.

אי שמירת פלט המוניטור מעביר את נטל הראיה

בהתאם לעדויות שהוצגו בתיק, דחה בית המשפט את טענת האם לפיה היא לא הונחתה כיצד יש לעקוב כראוי אחר תנועות העובר, וקבע שהיא הונחתה על ידי אחיות הקופה והרופאה כיצד יש לספור את תנועות העובר, מה גם שהאם בעצמה הודתה שהיא ידעה כיצד יש לעשות זאת.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע שלו הקופה הייתה שומרת את פלט בדיקת המוניטור שנערכה לאם יומיים לפני שהעובר אובחן כמת, וזאת כפי שנדרש לפי הדין, אזי היה בו כדי להעיד על מצבו של העובר עובר למותו ברחם, ולקבוע האם הוא אכן סבל כבר באותה עת ממצוקה עוברית, כך שניתן היה ליילד את האם ובכך למנוע את מותו, או שהמדובר היה במוות פתאומי שלא ניתן היה לצפות מראש. 

עוד קבע בית המשפט שלא ניתן להסתפק רק ברישומה של הרופאה בדבר תקינות בדיקת המוניטור, וזאת ללא פלט המוניטור וכי הקופה לא הביאה ראיות חלופיות אחרות, שבאמצעותן ניתן לקבוע מה היה מצבו של העובר באותו יום.

החובה לשמור את מסמכי התיק הרפואי של המטופל נובעת מהפסיקה וכן מסעיפים 17 ו-18 לחוק זכויות החולה, וכי בהתאם לתקנה 4 (א) לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל”ז- 1976, חובת שמירת מסמכי התיק הרפואי חלה במשך 20 שנה לאחר הטיפול האחרון שניתן למטופל.

ברם, מכיוון שהקופה לא טרחה לשמור את פלט המוניטור, מכאן שהיא הפרה חובה זו, ועל כן יש להעביר את נטל הראיה בתיק זה לכתפי הקופה, כך שעל הקופה יהיה להוכיח שהיא לא התרשלה, במקום שהאם תצטרך להוכיח שהקופה אכן התרשלה.

בהמשך לכך נקבע שהקופה לא הצליחה להוכיח שהיא לא התרשלה, ושמצבו של העובר אכן היה תקין בבדיקה שנערכה לו יומיים לפני שהוא אובחן כמת.

מאחר שהקופה לא הוכיחה שהיא לא התרשלה, אזי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הקופה ובין מותו של העובר, שכן אילו אכן היתה לעובר מצוקה עוברית כבר יומיים לפני מותו, ומצוקה זו הייתה מאובחנת, ניתן היה ליילד את האם ובכך ככל הנראה למנוע את מותו.

בהתאם לכך קיבל בית המשפט את התביעה כנגד הקופה, וחייב אותה לשלם פיצויים בסך של 250,000 ₪ בגין כאב וסבל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות משפט.

סכום זה נקבע בהתחשב במות העובר וזאת לאחר סיום תקופת ההריון במלואה, ומנגד בהתחשב בעובדה שהאם הצליחה להביא לאחר מכן ילד נוסף לעולם, רביעי במספר.

עוד בנושא: רשלנות בפענוח בדיקת אולטרסאונד בהריון